החלטה בתיק בש"פ 6369/13

1.        בקשה שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב החל מיום 7.10.2013, בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין בעניינו בת"פ 25007-07-12 המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. ביום 24.9.2013, בהסכמת המשיב, הוארך מעצרו עד למתן החלטה בבקשה.

           יצוין, כי הרקע להגשת כתב האישום כנגד המשיב והשתלשלות הדברים בעניינו עד לבקשה זו, מפורטים בהחלטת בית משפט זה בבקשה קודמת להארכת מעצר (בש"פ  4549/13, השופטי' עמית), ועל כן הדברים יובאו בתמצית.

כתב האישום

2.        ביום 12.7.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום הכולל שני אישומים נגד המשיב. המשיב הואשם בעבירת החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); בעבירה של החזקת כלים לצריכת סם לפי סעיף 10 לפקודה; ובעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           על פי הנטען באישום הראשון, בדירתו של המשיב באילת נמצא סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 51.36 גרם וסם מסוכן מסוג Lidocaine במשקל 10.11 גרם. בנוסף נמצאו בדירתו שקיות ניילון קטנות גזורות ומשקל אלקטרוני. על פי הנטען באישום השני, כאשר היה עצור בבית משפט השלום באילת, קילל המשיב את אחד השוטרים אשר השגיחו עליו.

הליכי המעצר עד כה

3.        ביום 31.7.2012 התקיים בבית משפט קמא דיון בבקשת המעצר עד לתום ההליכים, בו המשיב כפר בקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. המשיב הגיש ערר על ההחלטה לבית משפט זה (בש"פ 6267/12), אך בסיום הדיון בערר החליט למחוק אותו.

           משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצר. המשיב נתן את הסכמתו לבקשה וביום 2.4.2013 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים (בש"פ 2184/13, השופט י' עמית).

           ביום 7.7.2013 אישר בית המשפט הארכת מעצר נוספת של תשעים ימים (בש"פ 4549/13, השופט י' עמית). בהחלטתו, הדגיש בית המשפט את התנהלותו של המשיב שהיא זו אשר גרמה לעיכובים הרבים בתיק. התנהלות זו כללה החלפה תדירה של באי כוחו והתפרעות באולם בית המשפט במהלך דיון. בית המשפט הוסיף שהן נסיבות העבירות שביצע המשיב, והן התנהגותו האלימה כלפי המשטרה וכלפי בית המשפט, מעידות על מסוכנותו ועל חוסר יכולתו לרסן את עצמו. יתר על כן, בית המשפט ציין כי למשיב יש עבר פלילי עשיר ומאסרים מותנים אשר תלויים ועומדים נגדו.

התקדמות ההליך העיקרי

4.        עד עתה התקיימו מספר ישיבות הוכחות ובישיבה מיום 8.9.2013 הסתיימה פרשת התביעה ונשמעה עדותו הראשית של המשיב. הישיבה הבאה נקבעה ליום 24.10.2013 ובה עתידה להסתיים פרשת ההגנה. נראה שעדיין לא נקבע דיון לשמיעת הסיכומים.

נימוקי הבקשה

5.        המבקשת טוענת כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בשל מסוכנותו הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו. לעניין זה היא מדגישה במיוחד את כמות הסם הרבה שנתפסה אצלו, אשר לטענתה משמשת לסחר ולא לשימוש עצמי. המבקשת מוסיפה שעברו הפלילי של המשיב, כמו גם ביצוע העבירות עת שעומדים כנגדו מאסרים מותנים, מעידים אף הם על כך שלא ניתן להפיג את מסוכנתו על ידי חלופת מעצר. באשר להתמשכות ההליך, המשיבה טוענת כי התפרעותו של המשיב באולם בית משפט קמא והחלפת באי כוחו הן שהביאו לדחיות בתיק ולשיבוש ההליך, בין היתר כיוון שעדים נקראו שוב להיחקר לאחר שתחילה נחקרו על-ידי המשיב בעת שלא היה מיוצג. לבסוף מציינת המבקשת את השלב המתקדם בו נמצא התיק כסיבה נוספת לאישור הארכת המעצר.

6.        המשיב ממקד את טענותיו בהימשכות ההליכים ובפגיעה הנגרמת לו בעקבותיה. נטען כי החלפת עורכי הדין נעשתה ביוזמתם ולא על פי בקשת המשיב, ולפיכך אין לזקוף זאת לחובתו. יתר על כן, המשיב טוען כי חילופים אלה כלל לא גרמו לעיכוב בהליך. לטענתו, ההליך התעכב בעיקר באשמת המבקשת אשר תיקנה את כתב האישום ביום 8.1.2013, כחצי שנה לאחר הגשתו כשבגדר התיקון נוספו שלושה עדי תביעה מהותיים.  נטען כי הצורך לחזור ולחקור עדים נבע בעיקרו מהתיקון המאוחר של כתב האישום.

דיון והכרעה

7.        בבואו לבחון בקשת הארכת מעצר לאחר שתמה תקופת תשעת החודשים, ובוודאי שמדובר בהארכות נוספות, על בית המשפט לאזן בין זכות העצור, אשר חזקת החפות עומדת לטובתו, לחירות, לבין האינטרס של הגנה על בטחון הציבור והחשש משיבוש ההליך השיפוטי (בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ' נאצר (20.2.2007) (להלן: עניין נאצר)). כחלק מאיזון זה, על בית המשפט לבחון את מידת הסכנה הנשקפת לציבור מן העצור, אשר נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברו הפלילי. כמו כן יש לבחון את האפשרות ששחרור העצור לחלופת מעצר ישבש את ההליך המשפטי (לעניין השיקולים השונים באיזון, ראו למשל: בש"פ 3344/13 מדינת ישראל נ' קארוט (30.5.2013)). מאידך, על בית המשפט לבחון את הפגיעה בעצור, את משך הזמן בו נמצא במעצר ואת קצב התנהלות ההליך. ככל שההליך נמשך זמן רב יותר, כך גוברת הפגיעה בעצור ונקודת האיזון נעה לכיוון האפשרות של שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת, הימשכות הליכים אינה בהכרח מובילה לשחרור העציר ויש ליתן את הדעת גם לסיבות אשר הביאו לעיכוב, וגם למועד בו ההליך צפוי להסתיים (ראו: עניין נאצר).

8.        בענייננו, מסוכנותו של המשיב באה לידי ביטוי בנסיבות העבירות המיוחסות לו, אשר מהן עולה כי המשיב החזיק בסמים בכמות שאינה לשימוש עצמי בלבד. התנהגותו של המשיב כלפי השוטר בבית משפט השלום באילת ודבריו הפוגעניים כלפי בית משפט קמא בדיון ביום 9.1.2013, מלמדים אף הם על כך שאינו מפנים את חומרת מעשיו ואינו חושש מחזרה על התנהגות תוקפנית ואלימה. לאלה יש לצרף את עברו הפלילי העשיר של המשיב אשר כולל הרשעות שונות בגין בריחה ממשמורת חוקית, ניסיון סחר בסם, איומים, היזק לרכוש והחזקת סכין. בעקבות עבירות אלה נדון המשיב למספר מאסרים בפועל ונראה שהוא אינו נמנע מלחזור על התנהגותו העבריינית. לבסוף, יצוין כי בעת ביצוע העבירה הנוכחית תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי כנגד המשיב.

9.        בחינת קצב התקדמות ההליכים בבית משפט קמא מלמדת כי ההליך מתנהל זמן רב ביחס למורכבותו וביחס לעובדות המיוחסות למשיב, וברי שיש בכך פגיעה של ממש במשיב בהיותו נתון במעצר. כמו כן, מקובלת עלי טענתו של המשיב לפיה הוספת העדים בשלב מתקדם של המשפט האריכה אותו במידת מה, שכן הביאה לצורך בחקירות נוספות בבית המשפט.

           מנגד, התנהגות המשיב בדיונים בימים 8.1.2013 - 9.1.2013, הביאה לכך שבאת כוחו נאלצה לחקור את עדי התביעה פעם נוספת בדיונים ביום 2.5.2013 וביום 8.9.2013 ובכך תרמה גם היא להימשכות ההליך. יש לציין כי במהלך חקירות העדים בדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 8.9.2013, אמר המשיב את הדברים הבאים: "אני לא מאמין לעורך הדין שלי. אני לא חושב שהוא מוכן לדיון. מצדי שידחו את התיק לעוד כמה חודשים וימנו לי עורך דין אחר". אמירות מסוג זה נשמעו מפי המשיב לאורך כל ההליך בעניינו, למן פתיחתו ועד לדיון האחרון שהתקיים כאמור ביום 8.9.2013. הגם שיש משקל לעמדת המשיב בעניין ייצוגו, קשה להתעלם מהעובדה שבמהלך ההליך עד כה התחלפו ארבעה סנגורים באישור בית המשפט נוכח עמדותיו של המשיב והעדר יכולת לייצגו כראוי בשל כך, כשבקשות נוספות של המשיב בעניין החלפת הייצוג נדחו.